ידע זה כוח!!!

%85 מהזוגות יהרו תוך כשנה ולכן ברב המקרים לא נהוג להתחיל טיפולי פוריות
קודם לכן. יחד עם זאת, במידה ויש גורמים שעלולים להשפיע על הפוריות כמו גיל
האישה )מעל 35 ,)מחזורים לא סדירים, ניתוחים בעבר, כאבי אגן כרוניים, חשד
לירידה באיכות הזרע ועוד מומלץ להתחיל בברור פוריות מוקדם ככל הניתן כדי שלא
לבזבז זמן יקר.

באף שלב!!! מי שרוצים להיות הורים מצליחים! ההתקדמות ברפואת הפוריות היא
עצומה ולכן מי שיוצא למסע הזה סיכוייו להצליח מצוינים! כיום הטכנולוגיה מאוד
מתקדמת ולכן דרך הזרעות, הפריות, תרומת זרע או תרומת ביצית ניתן לממש את
הרצון להורות.

מאוד! הכי משפיע מכל שאר הדברים! כמובן שיש הבדלים בין נשים שונות אבל ככלל מגיל 35 מתחילה ירידה הדרגתית בפוריות שמתגברת מאוד לאחר גיל 40 .הדבר נובע מהעובדה שאצל האישה, בניגוד לגבר, לא נוצרות ביציות במהלך השנים ומאגר הביציות רק הולך ומדלל. ישנן נשים שבגיל 35 כבר נפסק אצלם הווסת ומנגד מדי פעם אנחנו שומעים על נשים סביב גיל 44 שנכנסות להריון ויולדות, אך אלו הם מקרי קיצון וככלל ברוב המקרים זהו לא הריון ראשון. משמעות הדבר שהגיל לבדו הוא לא האינדיקציה היחידה שלנו אך יחד אם זאת אם את אישה סביב גיל 37 ,חשוב ”להניע“ את נושא ההורות שלב קדימה. אם את מעל גיל 40 ומנסה להרות, זכרי שזה בהחלט אפשרי אך יתכן והתהליך ידרוש ממך ומכם יותר סבלנות. חשוב לזכור, מי שרוצה לממש את ההורות מצליח לבסוף

אם תוצאות הבדיקות אצל שני בני הזוג הראו שהכול כשורה, ואם האישה מתחת לגיל 35 ,הרופא יתחיל את הטיפול עם כדורי איקקלומין או זריקות כמו גונל F או פיוריגון. תרופות אלו אמורות להגדיל את מספר הזקיקים שגדלים בשחלות בחודש מסוים. במקביל תעבור האישה בדיקות אולטראסאונד ודם על מנת לבחון את b ההשפעה של התרופות. הזוג ינסה להרות דרך קיום יחסי מין או בדרך הזרעה תלוי בתוצאות בדיקת הזרע. לרוב אחרי מספר טיפולי הורמונים והזרעות, במידה ואין הריון, יעבור הזוג לטיפולי הפריה חוץ גופית. בטיפולים אלו קיימים מספר פרוטוקולים טיפוליים שמשתמשים בתרופות שונות. בניגוד לטיפולי הזרעה, במהלך טיפולי הפריה חוץ גופית נדרשת פעולה של שאיבת
ביציות שמתבצעת בחדר ניתוח לרב בהרדמה כללית.

במצב זה, כשמו כן הוא, הגוף מגיב יתר על המידה להורמונים ומתפתחים זקיקים מרובים בשחלות. ניתן למנוע מצב זה על ידי מעקב צמוד של בדיקות אולטראסאונד ודם. בנוסף חשוב מאוד לשתות כ 5.2 – 3 ליטר נוזלים במהלך טיפול הורמונאלי ולהיות קשובה מאוד לגוף שלך. גירוי יתר מתאפיין בסימפטומים כמו בטן תפוחה, כאבים בבטן, קשיי נשימה, שלשולים ובחילות ועוד. אם הסימפטומים הללו קורים, יש להתייעץ בדחיפות עם הרופא המטפל.

אנו משתדלים להתאים לכל אישה/זוג את הטיפול המתאים להם שייתן את מירב
הסיכויים עם מינימום של סיכונים. זוהי רפואה נכונה!
כל אישה וכל זוג מגיבים שונה לטיפולים ולכן מטבע הדברים אנו למדים מטיפול לטיפול על כל זוג באופן אישי ומתקדמים בסוגי הטיפולים השונים. מבחינה רגשית, חשוב מאוד לזכור שטיפולי הפוריות מכילים תהליכים גופניים אך
יש להם השפעה כבירה על הנפש, המערכת הזוגית, הפחדים מן העתיד, הסביבה, החברים ובעיקר עליך. חשוב לבחון האם את ואתם מקבלים תמיכה ומה הדבר הקשה ביותר בטיפולים עבורכם.

שאיבת ביציות מתבצעת בחדר ניתוח סטרילי בבית חולים על ידי הרדמה קלה בלבד וזאת על מנת שלא תחושי כאב ולא תזוזי במהלך השאיבה.זמן התהליך משתנה ממטופלת למטופלת אך לרוב התהליך לא לוקח יותר מ 20-10 דקות. במידה ואין לך זקיקים רבים ניתן בהחלט גם לבצע את הפעולה ללא הרדמה כלל! במידה והפעולה מבוצעת בהרדמה עלייך להיות בצום מוחלט )כולל הימנעות משתייה, עישון, לעיסת מסטיק( 6 שעות לפני הפעולה.

VF( fertilization vitro in או הפריה חוץ גופית( היא שיטה שבה שמים את הזרעים ואת הביציות בצלוחיות במעבדה ומאפשרים לטבע לעשות את שלו ולאפשר לתא זרע אחד באופן טבעי להפרות את הביצית. שיטת Cytoplasmatic-Intra (ICSI Injection Sperm ) היא שיטה שבה מזריקים תא זרע בודד ישירות לתוך הביצית על מנת להפרות אותה. שיטה זו נהוגה לרב שאיכות הזרע היא כה ירודה שיש חשש שללא הזרקתו ישירות לתוך הביצית לא תתבצע ההפריה כלל.

לרוב ההפריה מתרחשת במהלך 24 שעות לאחר המפגש בין הזרע לביצית.
ההחזרה מתבצעת בין יומיים לחמישה ימים לאחר השאיבה.

היכולת שלנו כיום לצפות איזה עובר יתפתח להריון תקין היא לא מושלמת. לא כל עובר שנראה במבנה תקין מתפתח להריון ולהפך. בעתיד אנו כנראה נשפר את היכולת שלנו לבדוק את המטען הגנטי של העובר ואז ייתכן ונוכל לצפות טוב יותר את סיכויי העובר להתפתח להריון תקין.

אין לנו מידע רפואי מאוד ברור לגבי הנושא ולכן קיימות מספר גישות. ישנם רופאים
שחושבים שעל האישה לנוח לפחות שלושה ימים ואחרים מנחים לחזור למקום
העבודה למחרת )כל עוד שהעבודה אינה פיזית ולא מאומצת(. חשוב לזכור שהשתרשות מתרחשת אך ורק מספר ימים לאחר ההחזרה עצמה ועל כן לא בטוח שהמנוחה ביום יומיים הראשונים כלל עוזרת להשתרשות. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהסטרס והמתח שהגוף חווה בסמוך לשאיבה ולהחזרה, שלא לדבר על העובדה שהגוף עבד מאוד קשה בעקבות ההורמונים ולכן כדאי אולי
להקדיש את הימים שלאחר ההחזרה בעשייה של דברים שעושים לנו טוב בנשמה. קריאה, סרט, שינה, ארוחות טובות והרבה צחוק!

אם העבודה שלך לא מאומצת ואת לא סוחבת דברים כבדים אין שום מניעה לחזור למקום העבודה יום יומיים לאחר ההחזרה.

מחקרים בעולם מראים שכשאנחנו לחוצות יותר, ישנות פחות, יותר בסטרס ויותר
”על הקצה“ אנחנו מתקשות יותר להיכנס להריון. אין זה אומר שנשים ”עצבניות“ או
”לחוצות“ לא נכנסות להריון, זה רק אומר שהתהליך של טיפולי הפוריות מכניס עוד
מתח ועוד סטרס וחשוב לקחת שליטה ולבחון מה ומי עושים לנו טוב ומה לא.

באופן עקרוני אין מניעה לבצע טיפולי פוריות חודש אחרי חודש אך זה כמובן תלוי
בכל מקרה לגופו. חלק מקופות החולים מבקשות חודש המתנה בין טיפול לטיפול.
מבחינה רגשית / נפשית, יש לעיתים יתרון כן לקחת הפסקה, לאגור כוחות, לחזור
לחיים ”נורמאליים“ ולחזור לטיפול מחוזקים יותר.
אם יש עוברים מוקפאים, אין שום בעיה לבצע החזרה חודש לאחר השאיבה.

אין אף מחקר שמוכיח שטיפולי פוריות גורמים לממאירות או מעלים את הסיכוי
לחלות בממאירות. אנו ממליצים שכל אישה תעבור בדיקת שד על ידי כירורג שד
ובדיקת פאפ וכמובן תיידע את הרופא המטפל במידה ויש היסטוריה של סרטן
שד או שחלות / רחם אצלה או במשפחה מכיוון שיש סוגי ממאירות שמושפעים
מההורמונים.

לאחר החזרת עוברים, מקובל להשתמש בטבליות או ג‘ל וגינאלי על מנת להעלות
את רמות הפרוגסטרון ברחם. המוליך של הנרות והגל אינו גמיש והרבה מאוד נשים
מדווחות על הפרשה דמית קלה במהלך השבועיים בין החזרת עוברים לבדיקת
ההריון. הסיבה ברוב המקרים היא חיכוך של המוליך שוב ושוב בצוואר הרחם שכל
כך רגיש. יחד עם זאת אם יש דימום מסיבי, כאבים, או חום יש לפנות מייד לרופא
המטפל .

כמעט בכמחצית מהזוגות שנמצאים בטיפולי פוריות הסיבה לחוסר הפוריות נעוצה
בירידה באיכות הזרע. במקרה כזה חשוב להשלים ברור אצל הגבר על מנת לבחון
האם קיימת בעיה רפואית הניתנת לטיפול )כמו חוסרים הורמונאליים, וריד נפוח
באשך – וריקוצלה(. במידה ולא – טיפולי הפוריות מאוד יעילים בטיפול בחוסר פוריות
על רקע ירידה באיכות הזרע.

מבחינה טכנית כיום ניתן לשמור בהקפאה עוברים ללא הגבלת זמן.יחד עם זאת,
על פי החוק בארץ אסור לבצע החזרת עוברים לאישה מעבר לגיל 54 .בתי החולים
שומרים על עוברים מוקפאים כחמש שנים ללא תשלום נוסף ולאחריהם במידה
והזוג מעוניין להמשיך לשמור את העוברים בהקפאה – הדבר כרוך בתשלום נוסף.

מבחינה טכנית כיום ניתן לשמור בהקפאה עוברים ללא הגבלת זמן.יחד עם זאת,
על פי החוק בארץ אסור לבצע החזרת עוברים לאישה מעבר לגיל 54 .בתי החולים
שומרים על עוברים מוקפאים כחמש שנים ללא תשלום נוסף ולאחריהם במידה
והזוג מעוניין להמשיך לשמור את העוברים בהקפאה – הדבר כרוך בתשלום נוסף.

הכי נכון להמשיך לחיות את החיים ולא לתת לטיפולים להשתלט על החיים. חשוב
להמשיך לבלות, להתקדם בעבודה, לצאת לדייטים אם את במסלול יחידני, ללכת
לאירועים משפחתיים ולהתקדם בחיים עד ההורות. אם קשה לך ולכם, אם יש
מתח בחייך ואם יש מתח בחייכם, אם הזוגיות לא כפי שהייתה ואם החיים עצובים,
מתסכלים, מתוחים והמסלול לא הגיוני, תרימו עוד היום טלפון ותקבלו תמיכה וליווי
עד ההצלחה!

כעס שמצטבר הוא דבר לגיטימי אך גם הוא צריך להיות במידה! אם הפרופורציות
לא כפי שהיו ואם את מרגישה מאוד בודדה ולבד, זה הזמן לפרגן לעצמך ולהבין
שכל עוד שהגוף עצור, ושאת עצובה, כעוסה, מתוסכלת ובסטרס, הגוף יצטרך
לעבוד קשה יותר על מנת להשיג הריון מהר יותר. לא מגיע לך לעבור את טיפולי
הפוריות לבד!

לאחר ששואבים את הביציות מגוף האישה ומפרים אותן עם הזרעים, העוברים
צריכים להתפתח במעבדה באינקובטור למשך 5-2 ימים. האינקובטור אמור
לספק לעוברים המתפתחים את התנאים הטובים ביותר עד חזרתם לרחם אימם.
האמבריוסקופ הינו אינקובטור חדיש שמצויד במצלמה פנימית המאפשרת לנו
לצלם את העוברים המתפתחים, כל מספר דקות, ועל ידי כך לתעד את התפתחותם
לאורך מספר ימים ללא צורך להוציא אותם מהאינקובטור כלל!
טכנולוגיה זאת מהווה פריצת דרך יוצאת מן הכלל ומאפשרת לנו ללמוד המון
על התפתחות העוברים )דבר שעד היום לא יכלנו לראות( ועל ידי כך לשפר את
היכולת שלנו להחליט איזה הוא העובר שהתפתח בצורה הטובה ביותר והינו בעל
הפוטנציאל הגבוה יותר להשתרש ולהשיג הריון.

רירית הרחם הינה רקמה שאמורה להיות במצב התקין אך ורק בחלל הרחם. באנדומטריוזיס נוצר מצב בו יש שגשוג של רירית הרחם במקומות בהם היא לא צריכה לגדול כמו בציסטה בשחלה, על רצועות שונות באגן, בקרום הצפק בבטן, בצמוד למעיים ולשלפוחית השתן ועוד. הרירית מגיבה לשינויים ההורמונאליים החודשיים בשגשוג ולאחר מכן בזמן הווסת בדימום וכך נוצר תהליך דלקתי ממושך באגן שגורם לכאבים והדבקויות.

קיימות מספר השערות לגורמים להיווצרות המחלה. אחת התיאוריות גורסת
שהאנדומטריוזיס נוצר מדימום וסתי שעובר אחורה מהרחם דרך החצוצרות
ומתפשט באגן ובחלל הבטן. דימום כזה קיים אצל רב הנשים אבל בנשים עם
אנדומטריוזיס ייתכן וקיים פגם חיסוני באגן שמאפשר לתאים האלו להתפתח במקום שהם יהרסו. תיאוריה אחרת טוענת שמוקדי האנדומטריוזיס מתפתחים עוד לפני קבלת הווסת הראשון ואינם תלויים כלל בדימום הווסתי.

אנדומטריוזיס יכול להתבטא בכאבי אגן בזמן וסת, כאבי אגן כרוניים בכל מהלך החודש, כאבים בזמן קיום יחסי מין, כאבים וקושי ביציאות בזמן ווסת, תלונות אורינריות בזמן ווסת וקושי להרות.

בהחלט. יש מגוון טיפולים שצריך להתאים לכל אישה על פי מצבה ורצונה. כאמור במהלך טיפולים תרופתיים לא ניתן להרות ולכן הם אינם מתאימים כשהאישה מנסה להרות. נשים רבות שהחלו לקחת גלולות בגיל צעיר כאמצעי מניעה מאובחנות עם אנדומטריוזיס רק לאחר הפסקת הגלולות ותחילת הניסיונות שלהן להרות. אין זה בגלל שהגלולות גרמו לאנדומטריוזיס, אלא להפך האנדומטריוזיס טופל למעשה
מבלי שאובחן ורק עם הפסקת הטיפול בגלולות מופיעות התלונות.

בהחלט. על פי חומרת המחלה ופרמטרים נוספים יש להתאים לכל אישה וזוג את טיפול הפוריות המיטבי בשבילם. ככלל, ההורמונים שבהם משתמשים במהלך טיפולי פוריות עלולים לגרום להתלקחות מוקדי האנדומטריוזיס ולכן יש צורך להשתמש בפרוטוקולים טיפוליים מיוחדים שימנעו זאת. כמו כן, פעולת שאיבת הביציות והחזרת העוברים בנשים עם אנדומטריוזיס עלולה לגרום לדלקות באגן וסיבוכים נוספים ולכן יש צורך במיומנות רבה וניסיון רב בטיפול בנשים עם אנדומטריוזיס.

חלק מהנשים שסובלות מאנדומטריוזיס אכן סובלות גם מקשיים להרות אבל לא כולן. במידה ויש לך אנדומטריוזיס ואת נאלצת לעבור טיפולים על מנת להרות צריך לזכור שטיפולי פוריות בנשים עם אנדומטריוזיס מהווים אתגר מיוחד ומצריכים התייחסות מיוחדת למחלה. על ידי כך ניתן להגביר את סיכויי ההצלחה של הטיפול תוך כדי הקטנת הסיכונים הכרוכים בטיפול.

בדרך כלל בין 6-3 מחזורים, אולם, מספר ההזרעות משתנה בהתאם למספר פרמטרים ביניהם: גיל האישה, הסיבה לאי הפריון, איכות הזרע, הפרופיל ההורמונאלי וכו‘, ככל שגיל האישה מבוגר יותר נהוג לבצע פחות מחזורי הזרעה עד שעוברים למסלול של הפריה חוץ גופית.

השלב הראשון של הברור כולל קבלת היסטוריה רפואית מלאה משני בני הזוג, כולל מידע רפואי לגבי מחלות, ניתוחים או טיפול תרופתי גם כזה שלא נראה רלוונטי לבעיית אי הפריון. בהמשך יש לבצע בדיקה גופנית ובדיקות נלוות כגון אולטרהסאונד ובדיקות דם עם פרופיל הורמונאלי לאישה ובשלב ראשון בדיקת זרע של הגבר. בהתאם לתוצאות הברור הראשוני יקבע המשך הברור והטיפול.

חלק מהצלחת הטיפול נובעת מההבנה של תהליכי הברור והטיפול ותחושתהשיתוף בקבלת ההחלטות לגבי מסלולי הטיפול האפשריים. לכימיה, לשקיפות ולאמון בין המטופלים לרופא יש חשיבות גדולה לגבי סיכויי ההצלחה.

לא תמיד ניתן לנבא מתי יהיה הביוץ, בדרך כלל אפשר לדעת מתי היה הביוץ, אם היה. במידה והיה ביוץ הוא התרחש כ 14 יום לפני הופעת הוסת, על מנת לדעת מתי מתרחש ביוץ יש צורך ללוות את המחזור החודשי בבדיקות הורמונאליות או בדיקות אולטרה סאונד. רק אצל נשים עם מחזור סדיר ובאורך קבוע ניתן לחזות בקרוב של פלוס מינוס יומיים את יום הביוץ, אולם יש לזכור שאפילו אצל אותה אישה יתכן שינוי של מספר ימים בין מחזור למחזור. מאחר והביצית ”חיה“ רק 36-24 שעות, יש חשיבות למידע לגבי יום הביוץ המדויק.

בכל מחזור חודשי יש ביוץ של ביצית אחת, בדרך כלל במחזורי טיפולי פריון משתדלים להשיג יותר מביצית אחת כדי להגדיל את הסיכוי למפגש בין הזרע לביצית. ככל שהטיפול מורכב יותר כמו בהפריה חוץ גופית נעשה שימוש במינון הורמונאלי גבוה יותר. ככל שיש גיוס של יותר זקיקים המכילים ביציות הגוף מייצר כמויות גבוהות יותר של הורמונים מאשר במחזור טבעי וזאת המשמעות של גירוי יתר. בחלק מהמקרים מספר הזקיקים הגדול ורמת ההורמונים גורמת לתופעות קליניות כמו כאבי בטן, אגירת נוזלים, הופעת ציסטות בשחלות שמשמעותן זקיקים האוגרים נוזלים וכו‘

אין קיצורי דרך בברור וטיפול בבעיות אי פוריות. גם בנוכחות מחזור חודשי סדיר תקין, עדיין מדובר על יום או יומיים במהלך כל החודש שבהם ניתן להרות בשל העובדה שגם אם היה ביוץ ,הביצית חיה והינה ברת הפריה למשך 24 עד 36 שעות.
הברור של בעיית אי הפריון נעשה בהתאם לימים ספציפיים במחזור. ככל שהברור מקיף ומדויק יותר, ניתן להגיע לאבחנה ותכנון טיפול המכוונים באופן פרטני לכל מטופלת.

שאיבת ביציות מתבצעת בחדר ניתוח בבית חולים על ידי הרדמה קלה בלבד וזאת על מנת שלא תחושי כאב ולא תזוזי במהלך השאיבה. זמן התהליך משתנה ממטופלת למטופלת אך לרוב התהליך לא לוקח יותר מרבע שעה ברוטו, חמש דקות לכול היותר נטו.

F( fertilization vitro in או הפריה חוץ גופית( היא שיטה שבה שמים את הזרע ואת הביצית בצלחת )במעבדה( ומאפשרים לטבע לעשות את שלו בתנאי מעבדה.
שיטת ICSI( Injection Sperm Cytoplasmatic-Intra ) היא שיטה שבה מחדירים את הזרע לתוך הביצית באופן מלאכותי על מנת לגרום להפרייה. יש הטוענים שהשיטה הזו ”הולכת נגד הטבע“. אמנם תוארה עלייה מינימאלית בשכיחות הפרעות כרומוזומליות )בעיקר של כרומוזומי המין( בשימוש בשיטה זו, אך עליה זו היא זניחה. לי )איריס( יש שלושה ילדים דרך השיטה הזו ופרט לעוד בדיקות שביצעתי במהלך ההיריון, לא היו לי הנחיות אחרות מכל אישה אחרת.

ישנו נייר עמדה של האגודה הישראלית לפוריות )איל“ה( המגדיר שלנשים מתחת לגיל 30 לא יוחזר יותר מעובר אחד בניסיון הראשון )כמובן תלוי בסיבת הטיפול(.ככלל לנשים מעל גיל 35 מחזירים לרוב בין עובר אחד לשניים ולנשים מעל גיל 40 מחזירים לרוב שני עוברים ולפעמים יותר. בכל מקרה לא מחזירים יותר מ 4 עוברים. כמות העוברים המוחזרים תלויה גם בטיבם, ברופא המבצע, במספר הטיפול ובנתונים מעבדתיים.

עובר שגדל לבלסטוציסט הוא עובר שגידלו אותו בתנאי מעבדה למשך חמישה או שישה ימים. מכיוון שהוא הגיע לדרגת בלסטוציסט ו“שרד“ את תנאי המעבדה, אנו לומדים שהוא עובר איכותי ולכן יש סיכויי טוב שגם ישתרש ברחם. חשוב כאן לזכור שגם עוברים שגדלו לבלסטוציסטים לא תמיד משתרשים לצערנו.

גם כאן הדעות של הרופאים מאוד חלוקות. רוב רובן של הנשים מתקשות לקיים יחסים לאחר השאיבה בגלל שהגוף אוגר נוזלים ואזור האגן יותר רגיש. ישנם דיווחים המראים שקיום יחסי מים בבוקר ההחזרה יכולה להעלות את אחוזי ההצלחה. יחד עם זאת ההמלצה היא בדרך כלל להתנזר לחלוטין מקיום יחסים אחרי ההחזרה היות שהשחלות המוגדלות צריכות להחלים מהשאיבה. חשוב מאוד להיות קשובה לגוף ואם מתאים לשני בני הזוג אפשר לקיים יחסים לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.

אין איסור לאכול שום מאכל במהלך טיפולי הפריה, אך יחד עם זאת לאחר ההחזרה רצוי מאוד לא לאכול סושי )סלמונלה קיימת בדגים נאיים(, ביצים לא מבושלות, עוף לא מבושל היטב, גספצו וסביצה )שוב מאותה סיבה(
ההנחיה היא שכל עוד אנחנו לא יודעים אם אנחנו בהריון )וכמובן כשאנחנו כבר בהריון( מומלץ מאוד לא לאכול מאכלים לא מבושלים כדי להימנע מזיהומים במזון.

2 יום לאחר ההחזרה יש לבצע בדיקת בטא )בדיקת דם להריון(. כל מספר מעל 20 מעיד על הריון, בהצלחה!!! אם הבדיקה יצאה חיובית, יש לבצע עוד בדיקת בטא יומיים לאחר מכן על מנת לראות שהבטא עולה בצורה תקינה.

באופן טבעי )תלוי בגיל האישה ומצבה הבריאותי( הגוף מייצר ביצית אחת בכל
חודש. זריקות הורמונים מגרה את השחלות וכך הן מייצרות יותר מביצית אחת )תלוי בגיל האישה ומצבה הבריאותי(. ככול שיהיו יותר ביציות ויותר עוברים, יעלו הסיכויים )תהיה אפשרות לבחור את האיכותיים ביותר(. יחד עם זאת חשוב לזכור שלנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה ולנשים עם היסטוריה של סרטן השד או השחלות, לא מומלץ לקחת הורמונים ועל כן התהליך יסתמך על התהליך הטבעי של גופה.

נשים רבות מדווחות על עליה במשקל במהלך ועקב טיפולי הפוריות אותם הן עוברות. עקב לחץ, סטרס, מתח, שיבוש של שיגרת היום וההורמונים, יכולה להיות עליה במשקל. אם את סובלת בדרך כלל מעודף משקל או שיש לך נטיה להשמנה, זה הזמן להצטרף לקבוצת שומרי משקל כזאת או אחרת על מנת למתן את העליה שעלולה להיות במשקל. חשוב לזכור שיש נשים רבות שעולות בערך 2 קילו במהלך הטיפול וזאת בגלל הצטברות של נוזלים בגלל ההורמונים. יש לשתות הרבה מאוד במהלך הטיפול ולהיות עם יד על הדופק בנוגע למשקל.

טיפולי פוריות יכולים להיות קשים ולא פעם אנחנו נכנסים לעולם שאין לנו מושג מתי נצא ממנו. הרבה מאוד נשים וזוגות מפסיקים לחיות את חייהם הקודמים )יציאות עם חברים, בילויים, לימודים, ארוחות שבת ואירועים משפחתיים( ומתגייסים כל כולם לטיולים, לזריקות, לתוצאות, לאכזבות ולתסכול.
חשוב מאוד להמשיך לחיות את החיים לצד הטיפולים ולא את הטיפולים לצד החיים כי יש לנו נקודת התחלה בטיפולי הפוריות, לצערי אין נקודת סוף ידועה מראש.
חשוב לבחון ליווי ותמיכה רגשית נפשית על מנת למקסם את סיכויי ההצלחה וללמוד כמה שיותר מהר כלים שיכולים מאוד להקל על הדרך ולהמשיך לחיות את החיים שמגיעים לכם גם ובעיקר כמטופלי פוריות.

הזרקת ההורמונים יכולה להיות מעט כואבת אך ישנם תכשירים ומשחות שיכולות לאלחש את המקום אם את מאוד רגישה וחוששת. במהלך לקיחת ההורמונים יכול להיות כאב קל באזור הבטן התחתונה ובאזור השחלות. ככול שתתקרבי לתאריך השאיבה כך הכאב יכול להיות לעיתים יותר קרובות מכיוון שהשחלות מתמתחות על מנת שיהיה מקום לזקיקים )ולביציות שבתוכם(. אנו ממליצים כחצי שעה לפני השאיבה לקחת תרופה משככת כאבים וכך כאב שאולי יופיע )לרוב רק לאחר השאיבה( יתמתן בעקבות בנרות. אם יש כאב לאחר השאיבה ניתן גם אז להשתמש במשככי כאבים. למחרת השאיבה לא אמור להיות שום כאב אך אם יש כאב עז יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

לצערנו לא בכל הפריה יש עוברים ששורדים ומוקפאים. ישנם גם יש מקרים של עוברים מוקפאים שלא שורדים את ההפשרה ביום ההחזרה. הסיבה לכך קשורה בסיבת טיפולי הפוריות, גיל האישה ועוד גורמים נוספים.

זוהי שאלה מאוד מורכבת. באופן עקרוני קופות החולים ממנות את הטיפולים עד אשר אישה משיגה שני ילדים חיים עם מימון חלקי לילד השלישי. יחד עם זאת אישה אשר עוברת שלוש שאיבות של ביציות ללא החזרת עוברים, קופת החולים לא ממשיכה לממן את הטיפולים שלה. אם הביציות לא באיכות טובה, אם העוברים לא יפים ויש זרע תקין, אם רמת ה FSH גבוה מ 20 ואם פוריות האישה היא בירידה, אם גיל האישה הגיע ל 45 ,יש לשקול תרומת ביצית.

ידוע היום מעל לכל ספק שמצבי סטרס ודחק פוגעים בסיכויי ההצלחה ובסיכוי שבני הזוג יתמידו בטיפולים עד להשגת התוצאה הנכספת. לפיכך, יש חשיבות ראשונה במעלה לתמיכה נפשית וזוגית במהלך הטיפולים שעלולים להיות ממושכים. לרופא אין תמיד את הזמן והיכולת להגדיש מספיק תשומת לב להיבט חשוב זה. לפיכך, אני בהחלט ממליץ על פניה של המטופלות לקבלת תמיכה מוסג זה.

הכי חשוב לזכור ש %98 מכלל מי שיוצא למסע הזה להורות מצליח לבסוף דרך הזרעות, הפריות, תרומת זרע או תרומת ביצית ושאנו מצליחים היום לאפשר למרב המטופלות להצליח במסע שלהם להורות. חשוב לזכור שמגיע לך רופא קשוב, יצירתי, נגיש, נעים ומקצועי. וחשוב לזכור שמגיע לך ולכם לעבור את הטיפולים עם יותר בטחון, יותר יציבות, יותר אופטימיות, יותר אמונה והרבה יותר שקט נפשי!

פ. בעבר מקובל היה להגדיר עקרות לאחר שנה של ניסיונות להרות-ללא הצלחה.
היום איננו משתמשים יותר במונח עקרות אלא במונח אי פוריות כביטוי לכך, שברוב
המכריע של המקרים המצב הוא הפיך וניתן לטפל.
התשובה לשאלה מתי להתחיל בטיפולי פוריות אינה חד משמעית ותלויה בהרבה
גורמים ובפרט גילה של האישה וסיבת האי פוריות: בנשים בגיל מתחת ל-30 הייתי
מחכה 12 חודשים, מאידך בנשים מבוגרות יותר הייתי ממליץ לפנות כבר אחרי
6 חודשים. כאשר אני אומר פניה, הכוונה להתחיל בברור ולאו דווקא בטיפול. אם
וכאשר ייקבע בברור סיבת האי פוריות שהבעיה היא מכנית/חצוצרתית או בעיית זרע
קשה, אין טעם בהמתנה וראוי להתחיל בטיפול בהקדם!
א. חשוב לקחת אחריות אבל לא להיכנס ללחץ. אם גילך מתחת ל 30 קחי את הזמן
ואל תלחצי אם חברות התחתנו אחריך והצליחו בניסיונות הראשונים. אנחנו לא בתחרות ואין שום צורך להכניס את המערכת הזוגית או הגוף לסטרס מיותר. אם
את מעל גיל 40 ואתם מנסים כבר 3 חודשים ומעלה, נכון לפנות למומחה פוריות ולא
לרופא נשים על מנת לא לבזבז זמן יקר.