מי אני?

נעים מאוד שמי איריס ואני מומחית לליווי, הדרכה ותמיכה בטיפולי פוריות.

אני מזמינה אותך להיכנס למספר דקות לתוך הסיפור שלי, סיפור חיי שהפך למפעל חיי.

התחלנו את המסע להורות בגיל מאוד צעיר. אני מגיעה מבית ממוצא עם שני ילדים וכלב שבהמשך התפרק כשהורי התגרשו.

תמיד ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה, ילדים מקיר לקיר עם ארוחות ליל שישי שמחות מלאות חיים. תמיד הייתי אומרת בתמימות "שלי יהיו לפחות ארבעה ילדים ואם אפשר בנים עוד יותר טוב."

היום הכי מתסכל "במסע להורות" חל כמעט שנה מתחילתו, היום שחששות ליבי אומתו והרופא בישר לנו שיש בעיית זרע לא קלה ושהוא מקווה לטוב.

בתחילת המסע הייתי תמימה, ניסינו להרות בדרך האהבה, אך לאט לאט הרגשתי שאני מבלה יותר ויותר שעות בין מדפי בדיקות הביוץ, שבאופן אבסורדי מונחות לצד בדיקות ההיריון.

שלושת פלוס השנים הבאות לאחר אותו יום גורלי אצל הרופא היו קשים וכואבים. אני לא זוכרת הרבה שעות של אור,

אני בעיקר זוכרת את הלילות שהיו ארוכים מאי פעם.

בגלל ההורמונים הרבים שקיבלתי נעתי בסקלה שבין חיית טרף שרוצה עכשיו ומייד לאכול ולקבל הכל, לבין חייה פצועה עם דפיקות לב מואצות ששוכבת בבריכת זיעה שבוכה ללא סיבה מוצדקת או ללא פרופורציות כלל.

בגלל שהייתי צעירה הרגשתי שהרפואה לא לוקחת אותנו ברצינות, 8 הזרעות נדרשו לנו כדי לעלות כיתה לדבר "האמיתי", טיפולי פוריות.

בשלב הזה כבר הייתי מאוד נחושה. אבל ידענו שכמו שהמסע בעולם ההזרעות לקח זמן, כך גם ייקח זמן בעולם ההפריות. הפכנו בין רגע כמומחים חדשים בסטטיסטיקה קשוחה…

הימים עברו וכך גם החודשים, עוד זריקות, עוד בדיקות, עוד מבחנות, עוד תקוות ועוד אכזבות…

לצד יחסי המין שכבר לא נראו באופק פשוט כי לא היה טעם, הצלחנו בכל זאת לקיים סוג של זוגיות. כיוון ששמרנו את טיפולי הפוריות בסוד, באופן אבסורד גם שמרתי חלקים ניכרים מהתמודדויות שלי מהאיש שהיה אז הכי חשוב בחיי. לא רציתי להכביד עליו עוד מעבר לעובדה שהוא הבין שיש לו בעיית זרע מורכבת, העדפתי להתמודד לבד.

בן הזוג שלי לא ידע שהייתי בוכה בכל פעם אחרי בדיקת אולטרהסאונד, לא הייתי מספרת לו כמה כאבו לי בדיקות הדם בכל יומיים, גם כשהייתי מחליפה בין הזרועות. לא סיפרתי לו על חוסר הרצון לקום בבוקר, או חוסר האכפתיות כלפי מקום העבודה שאהבתי מאוד, ובעיקר לא סיפרתי לו על הימים בהם איבדתי את התקווה. אלה היו הימים הקשים ביותר, הימים שבהם לא היו לי כוחות אלא רק דמעות. הוא לא חש את הבדידות כמוני, והוא לא הבין למה הקילוגרמים מתווספים אל גופי ללא שליטה. פשוט לא הייתי אני.

למדתי מהן פרופורציות, אבל בעיקר למדתי שפרופורציות הן עניין יחסי – מה שנראה חשוב למישהו אחד, אינו בהכרח חשוב עבור האחר. לכן, אף זוג לא עובר את המסע הזה כמו הזוג השני, ואף אישה לא כואבת את כאבה של שכנתה. והכי הדהים אותי שגם אם משהו כן היה ממש חשוב אתמול, היום יש לו הרבה פחות משמעות ולהפך, כל יום הוא באמת מסע יחיד ומיוחד בפני עצמו.

טיפולי פוריות הפכו למגפה, ואנחנו נדבקנו בה…

כמעט ארבע שנים אחרי תחילת המסע ואחרי אין סוף שאיבת ביציות והחזרת עוברים הגענו אל היעד. מתוך שני עוברים שהוחזרו, עובר אחד נקלט. קראנו לו עדן. ילד יפהפה עם עיניים כחולות גדולות שהפך אותנו להורים ואותי לאמא!

אין אושר גדול יותר. האובססיה המשתלטת על חיינו כשאומרים לנו שהדרך עוד ארוכה מזכירה לי מאוד את הלביאות בטבע – בכל מחיר, בכל מצב, בכל תנאי!

כשעדן היה בן שנה חזרתי לטיפולים ולאחר עוד שנה וחצי של בדיקות, זריקות, שאיבות והחזרות הוחזרו שני עוברים מתוקים בערב יום כיפור שנולדו בערב יום העצמאות מהממים ויפים וקראנו להם שון ודין.

לאחר שנה וקצת פתאום גיליתי שאני בהריון שוב אך הפעם באופן ספונטאני לאחר ששני רופאים עידכנו שאין צורך באמצעי מניעה כי הזרע ממש לא טוב וגם מה שקיים לא משהו.

בן, בנינו הרביעי נולד ומכאן הפכנו מזוג חשוך ילדים שמסתובב בעיקר במסדרונות בתי חולים לזוג הורים מאושר ל4 בנים בחמש שנים תודה לאל טפו טפו.

החלום שלי להיות אימא של 4 בנים התגשם תודה לאל!!!

מתוך מקום חשוך גדלתי, החלפתי את הכמיהה להורות לכמיהה לחיים. חזרתי לדיאטה, התחייבתי לעצמי, הלכתי קילומטרים עם מוסיקה רועשת, וראיתי את הילד שלי, שלי!!

לא ממקום נמוך, אלא ממקום אפשרי. נדרתי נדר שאם אצליח, אף אישה ואף זוג לא יעברו את המסע לבד כמו שאנחנו עברנו, ובשנת 2007 הקמתי את מפעל חיי שמאז ועד היום ליוויתי דרכו ובזכותו אלפי נשים וזוגות בארץ ובעולם להורות וידיים מלאות ובריאות תודה לאל!

לימים הקשר הזוגי שלי ושל רונן לא שרד את תהפוכות החיים ולאחר 21 שנים ביחד התגרשנו וכל אחד הלך לדרכו.

בורכתי ולאחר הגירושים הכרתי את אריאל, אהבת חיי, גבר רווק ללא ילדים צעיר ממני שהפך בין רגע לחלק מחיינו, מליבנו, מעולמנו.

התחתנו באהבה גדולה וחזרתי למסלול הטיפולים ולאחר שנה של נסיונות נולדה ליב, ביתנו המתוקה שבאה לקשט את חיינו בורוד.

לאחר שני תארים במנהל עסקים ושיווק ומסחר (באוסטרליה שם גדלתי), הלכתי ללמוד יעוץ אישי וזוגי, גישור, הנחיות קבוצות פסיכולוגיות ומטא פסיכולוגיה.

היה חשוב לי להתמקצע בכל תחומי הפוריות וגם כיום אני ממשיכה ללמוד לדוקטורט במערכת הרבייה.

הבנתי דווקא כשכבר הייתי אימא לשלושה שטיפולי פוריות לא מתחילים מבעיה רגשית או מעניין נפשי אלא הם מתחילים מדברים שאין לנו שליטה עליהם כמו זרע וביצית ורחם ושחלות ועוד מליון סיבות שמביאות אותנו בין רגע למחלף בחיים שלא חשבנו שוויז יוביל אותנו אליו ושם צריך ללמוד מהר איך לנהוג ומה חוקי המסלול החדש ומי הרופא שהכי מתאים לנו, שם בדיוק בדיוק אני נכנסת.

במהלך השנים הייתה לי את הזכות להיות חלק מהצוות שהקים את בנק הזרע סופרם

הייתה לי פינת פוריות ראשונה בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא

הקמתי ב 10 אצבעות את מרכז הפוריות הראשון במדינת ישראל

לצד רופאים טובים הקמתי את האקדמיה לליווי ותמיכה בטיפולי פוריות שמלמדת בדיוק את מה שאני עושה כיום

עד הקורונה ניהלתי את מערך תרומות הביצית במדיקל סנטר

וליוויתי אלפי נשים וזוגות להורות ולידיים מלאות ובריאות גם אחרי שנים של טיפולי פוריות כי אני מסתכלת על התיק הרפואי, מדייקת, מכוונת וכל זאת לצד הליווי הרגיש, נפשי זוגי ואישי המשלים שמאפשר לזוג ולאישה להגיע אל היעד מהר יותר!

כיום אני יודעת להגיד בפה מלא שבטיפולי פוריות יש 100% הצלחה בדרך כזו או בדרך אחרת!

המסר שלי אליך ואליכם זה לעולם אל תרימו ידיים!

וכמו שאני אומרת תמיד "במקום בו יש זרע, ביצית ועובר יש סיכוי תמיד וגם אתם תהיו הורים"!!