היינו צריכים לבחור תרומת זרע כדי להפוך ביחד להורים!
הסיפור הזה מתחיל עם זוג מקסים, רגיש, אנושי ויקר שנכנסים אלי לקליניקה עם קלסר רחב שולים והרבה מסמכים בפנים.
הם מתיישבים מולי, מסתכלים האחד על השני כאילו מחפשים אישור שהם במקום הנכון, מחייכים אלי בבישנות מוכרת ונושמים נשימה עמוקה ביחד,
כמו הכי מסונכרנים בעולם.
אני מתחילה לשאול אותם שאלות והיא מתעקשת שקודם אסתכל בתיק הרפואי שלהם.
תוך כדי שאני מתחילה לנבור בקלר הכבד, אני ממשיכה בשאלות מכוונות כדי להתחיל לבנות את הפזל הזה של החיים שלהם.
נייר ועוד נייר ובדיקה ועוד בדיקה ואז אני מגיעה לבדיקת זרע שמראה 0 תאי זרע.
ללא שום תזוזה מצידי אבל בתחושה שהאוויר בחדר כבר מזמן נגמר, אני ממשיכה לדפדף ומגיעה לבדיקת זרע נוספת שמראה 0 תאי זרע.
בשלב הזה אני סוגרת את הקלסר ומסתכת עליהם עם חיוך קטן, "תספרו לי את הסיפור שלכם ואז נמשיך משם"
היא פרצה בבכי והוא מיד רכן קידמה לתת לה טישו ומים שהיו מונחים על השולחן לצידנו.
אני אספר לך כי ממש קשה לעינב (שם בדוי) אין לי זרע וכבר 3 בדיקות זרע הראו שזה המצב, אני מוגדר אזוספרמי וקשה לנו מאוד מאוד.
לאחר שהם נרגעו קצת התחלתי להסביר להם את האפשרויות שקיימות עבורם.
ניתוח TESA או ניתוח TESE ששניהם יוכלו להוביל למציאת תאי זרע חיים וטובים, ובעודי מסבירה על הניתוחים הללו ראיתי הבזק קטן של תקווה
מהולה בחוסר אמונה ועצב עמוק.
הם הכירו בתיכון. הוא חנון עם לב זהב שכולם אהבו כהגדרת והיא רק רצתה להיות סביבו בשביל לשפר את הציונים.
בשלב כלשהו בין כיתה י"ב לצבא הקשר התהדק והם מצאו את עצמם מבלים הרבה יחד, מתגעגעים ממש כשהם לא יחד ומתאהבים.
הם עברו לגור יחד אחרי הצבא, התחתנו וכמו שהיה כתוב באחד הפורומים התחילו לנסות להיכנס להריון כשהם מחליטים ביחד שהתהליך
הולך להיות קליל וזורם ללא סטרס ולחץ.
לאחר שנה הם הגיעו לרופא מהקופה וללא מחשבה מיוחדת הלכו לבצע את כל הבדיקות מבלי לחטט בהם ולהבין מה המשמעות של התוצאות.
הסיוט הכי גדול שלי הוא מהיות שבו נפלנו על הרופא ביום רע שלו כנראה וברגע שהוא ראה את בדיקת הזרע ללא שום חמלה או אנושיות אמר
לנו שביחד לא יהיו לנו ילדים ושכדאי שנחשוב על בנק הזרע או אימוץ.
איריס לא ישנתי חודש, לא הלכתי לעבודה, לא יצאנו מהבית ללא סיבה, פשוט מתנו ובכינו נהרות של כאב וחוסר אונים.
בשלב הזה שלושתינו עם טישו ביד שמנגב לנו את הדמעות. הכאב שחשתי שזו הייתה החוויה שלהם ריסקה לי את הלב ורציתי להיות עבורם
ולעשות הכל על מנת לוודא שכל החוויות מהרגע הזה ממש יהיו טובות מאוד!!
לאחר ששלחתי אותם לאורולוג מומחה פוריות הוא התקשר אלי בעודם שם והסביר לשלושתינו את המצב לפי בדיקות נוספות שהם ביצעו.
יום למחרת נפגשנו והיה ברור שהאופציה היחידה שתוביל אותם להורות היא תרומת זרע.
הסברתי להם את ההבדלים בין בנקי הזרע וברגע שהם בחרו עם איזה בנק הם רוצים להתחיל את ההליך התקשרתי וקבעתי לכולנו פגישה עם
מנהלת הבנק בזמן שאין בו קבלת קהל על מנת שתהיה להם כמה שיותר פרטיות.
הפגישה הייתה נעימה אבל באופן טבעי הם היו נבוכים ומתוחים ולאחר שהם קיבלו את כל המידע ישבנו בבית קפה על מנת להקל את הכל ועל מנת
לחבק את כל הפחדים שצפו שוב כתוצאה מהפגישה.
הוא ביקש לא להיות חלק מבחירת התורם ולא רצה כלל לראות תמונות (הם בחרו תורם מחול) אז אני ועינב בחרנו גבר שדמה לבעלה כמה שניתן.
במקביל היא התחילה לחשוש מהתגובה שלה בגלל העובדה שהזרע שנכנס לגופה הוא לא של בעלה.
נפגשנו כמה פעמים לבד וחיזקנו אצלה את התודעה כדי שהגוף שלה יסכים להיכנס להריון מזרע תורם.
בטיפול הראשון שאבו לה 14 ביציות ומתוכם הופרו 8 עוברים יפים. 2 עוברים הוחזרו לרחמה והיא נכנסה להריון עם תאומות בנות מהממות
שדומות מאוד מאוד לאבא שלהן!!
חוץ משלושתנו אף אחד לא יודע שהבנות הם כתוצאה מתרומה ואני הכי נוצרת בליבי את סיפורכם ואוהבת אתכם עד השנים וחזרה.
גאה בכם כלכך ומתרגשת משיתוף הפעולה שלכם, החמלה שלכם האחד לשניה והאומץ שלכם ללכת את הדרך.
תגדלו את הבנות באהבה אין סופית, אוהבת !!
