כשאני מסתכלת על אישה שבוחרת להיות אימא יחידנית ולהקים משפחה כדרך בנק הזרע בהורות יחידנית, אני תמיד מרגישה שאותה
אישה שיושבת מולי היא אישה מאוד אמיצה שכל מה שאני רוצה לעשות זה לשים לה כתר על הראש נקודה!!
הסיפור הזה מתחיל כשהיא מגיעה אלי ויושבת מולי כבוי מאוד ועצובה מאוד עם עיניים יפות ועמוקות אך כהגדרת "אוצר המילים"
שלה הלך לאיבוד, היא באה אלי בעיקר לשמוע.
מהר מאוד דרך השאלות ששאלתי אותה, אוצר המילים שלה חזר אליה והיא פרקה את כל מה שישב על ליבה ימים ושבועות ושנים ארוכות.
בסוף אחת השיחות היא כעסה שדיברנו על ההיסטוריה המשפחתית שלה כי היא באה על מנת להיכנס להריון אז מה זה קשור אבל מהר מאוד
התברר לה ולי שהסיפור המשפחתית שלה הוא בעצם הסיפור עצמו עם אחים ואחיות שדירבנו אותה לוותר על החיים האישיים שלה ולעבור לגור
עם אימה כדי שלא תהיה לבד לאחר מות אביה.
הסיפור שלה כלל אין סוף מאמצים מצד המשפחה לא לתמוך בה ולעשות יד אחת נגד הרעיון שלה להפוך לאימא יחידנית ולהקים משפחה באופן יחידני.
הסיפור שלה כלל לילות ללא שינה ותחושת החמצה ענקית כשכולם סביבה בעלי משפחות ותחושת כישלון אישי עמוקה מכך שחייה סובבים את הטיפול
באימה שתחייה אבל שום צורת חיים שמזכירה חיים שהיא אמורה או כלל רוצה לחיות באמת.
אחרי שהיא הסכימה לגעת בכעס ובכאב המשכנו לדייק לה את מסלול טיפולי הפוריות שהיא עברה עד עכשיו.
החלפנו לה רופא שמתאים לה בהרבה, אחד כזה שיש לו נסיון רב בטיפולי פוריות ובהפלות שהיא כבר עברה וליוויתי אותה לפגישה הראשונה איתו כדי
שהיא תרגיש מוגנת וכדי לדבר איתו על כישלונות העבר שלה ומחשבות על הטיפול הבא.
כבר בסוף הפגישה איתו היא נשמה נשימה עמוקה והרגישה שהיא בידיים טובות בהרבה מאלו של הרופא הקודם שליווה אותה.
יצאנו לדרך חדשה ומפגישה לפגישה הרגשתי שהיא יותר חזקה, הרבה פחות כבויה ועצובה ויותר מתכננת את העתיד שלה ואפילו קבעה שיהיו
לה יותר מילד אחד כי היא לא רוצה "להתפשר" כהגדרת על ילד אחד בגלל שהיא אימא יחידנית.
את בתה היא ילדה בגיל 43 עם הביציות שלה לאחר 3 הפלות. בגלל הסיכון לרחם עם כל הפלה מחדש,הגענו להחלטה שאם יהיה עוד הריון והפלה חלילה
היא תעבור לתרומת ביצית וככול שעבר הזמן היא התחילה להגיד שההורות חשובה לה בהרבה מגנטיקה.
רצה הגורל והמזל וכל הכוכבים ובטיפול הבא היא נכנסה להריון ואחרי הריון בסיכון מורכב מאוד היא ילדה את בתה המתוקה בלידת קיסרי מתוכנן.
לאחר הלידה היא בחרה להישאר לחיות עם אימה הסיעודית אבל לצד זה החליטה שהיא ממשיכה בחיים שלה וחזרה לטיפולי הפוריות במטרה להביא
עוד ילד או ילדה לעולם.
הפעם הבחירה בתרומת ביצית הייתה ברורה מאוד נוכך הבדיקות שהראו שמצב הפוריות שלה פחות טוב ולאחר בחירת תורמת ותהליך של תרומת ביצית
היא עברה שתי החזרות ובשלישית נכנסה להריון. לפני מספר שבועות היא ילדה את בנה השני בגיל 46 עם תרומת ביצית והיא המאושרת באדם עם
תחושת הגשמה ענקית.
בימים אלה היא משלימה חלום נוסף לצד החלום להיות אימא יחידנית, מעבר דירה לדירה שקרובה מספיק לאימא שלה אבל רחוקה מספיק כדי להרגיש
בפוקוס על החיים שלה ושל ילדייה.
עם האחים שלה היא עשתה שיחה רצינית ופתוחה מאוד לפני מספר חודשים כשהיא בישרה להם שבניגוד לדעות שלהם והרצון שלהם "בטובתה"
היא בהריון שני ומתכוונת לעזוב לדירה משלה. האחים שלה לא קיבלו את הבשורה בטוב והיה לא קל להסביר להם שעל אף שהם דואגים ואוהבים אותה הם לא יכולים להחליט עבורה איך לחיות את חייה או מה נכון לה.
לאחר מספר שבועות הם החליטו להתגייס ומצאו לאימא שלהם מטפלת כדי שהיא תוכל לחיות את חייה כפי שהם חיים את חייהם.
אני אוהבת אותך אישה יקרה ומאוד מאוד גאה בך שנלחמת על הרצונות שלך והרשת לעצמך להיפתח לאושר ושמחה ובכלל לחיים שרצית להגשים
מאז גיל 20.
תגדלי את ילדייך באהבה אין סופית וניפגש בקרוב כמובן,
אוהבת !
