ליווי ותמיכה בטיפולי פוריות

נאיריס נאורעים מאוד שמי איריס ואני מומחית בליווי ותמיכה בטיפולי פוריות.

אני מזמינה אותך להיכנס למספר דקות לתוך הסיפור שלי, לתוך המסע שעברנו אני ובעלי.

התחלנו את המסע להורות בגיל מאוד צעיר. בעלי ואני מגיעים שנינו מבתים גרושים והיה ברור לנו, שאנחנו רוצים משפחה גדולה: "לפחות ארבעה ילדים" הצהרנו אז בתמימות רבה ועם המון תקווה.
היום הכי מתסכל "במסע להורות" חל כמעט שנה מתחילתו, היום שחששות ליבי אומתו. בתחילת המסע הייתי תמימה, ניסינו להרות בדרך האהבה, אך לאט לאט הרגשתי שאני מבלה יותר ויותר שעות בין מדפי בדיקות הביוץ, שבאופן אבסורדי מונחות לצד בדיקות ההיריון.

שלושת השנים הבאות לאחר אותו יום גורלי אצל הרופא היו קשים וכואבים. אני לא זוכרת הרבה שעות של אור, אני בעיקר זוכרת את הלילות שהיו ארוכים מאי פעם.
בגלל ההורמונים הרבים שקיבלתי נעתי בסקלה שבין חיית טרף שרוצה עכשיו ומייד הכל, לבין חייה פצועה עם דפיקות לב מואצות ששוכבת בבריכת זיעה.

8 הזרעות נדרשו לנו כדי לעלות כיתה לדבר האמיתי, טיפולי פוריות. בשלב הזה כבר היינו מאוד נחושים. אבל ידענו שכמו שהמסע בעולם ההזרעות לקח זמן, כך גם ייקח זמן בעולם ההפריות. כמומחים חדשים בסטטיסטיקה, ידענו שכל זוג, גם כזה המנסה להרות ללא בעיות פוריות, מצליח בממוצע רק אחרי שבעה חודשים, אז מי אמר שאנחנו מיוחדים?

הימים עברו וכך גם החודשים, עוד זריקות, עוד בדיקות, עוד מבחנות, עוד אכזבות ועוד תקוות…

לצד יחסי המין שכבר לא נראו באופק, הצלחנו בכל זאת לקיים סוג של זוגיות. כיוון ששמרנו את טיפולי הפוריות בסוד, לא הייתה לנו ברירה אלא לחלוק את התחושות אחד עם השני, בעיקר כדי לא להתפוצץ, אבל לא חלקנו הכל.

רונן לא ידע שהייתי בוכה בכל פעם אחרי בדיקת אולטרהסאונד, לא הייתי מספרת לו כמה כאבו לי בדיקות הדם בכל יומיים, גם כשהייתי מחליפה בין הזרועות. לא סיפרתי לו על חוסר הרצון לקום בבוקר, או חוסר האכפתיות כלפי מקום העבודה, שאהבתי מאוד, ובעיקר לא סיפרתי לו על הימים בהם איבדתי את התקווה. אלה היו הימים הקשים ביותר, הימים שבהם לא היו לי כוחות אלא רק דמעות. הוא לא חש את הבדידות כמוני, והוא לא הבין למה הקילוגרמים מתווספים אל גופי ללא שליטה. פשוט לא הייתי אני.

למדתי מהן פרופורציות, אבל בעיקר למדתי שפרופורציות הן עניין יחסי – מה שנראה חשוב למישהו אחד, אינו בהכרח חשוב עבור האחר. לכן, אף זוג לא עובר את המסע הזה כמו הזוג השני, ואף אישה לא כואבת את כאבה של שכנתה.

טיפולי פוריות הפכו למגפה, ואנחנו נדבקנו בה…

כמעט ארבע שנים אחרי תחילת המסע הגענו אל היעד. מתוך שני עוברים שהוחזרו, עובר אחד נקלט. קראנו לו עדן. ילד יפהפה עם עיניים כחולות גדולות שהפך אותנו להורים ואותי לאמא!

אין אושר גדול יותר. האובססיה המשתלטת על חיינו כשאומרים לנו שהדרך עוד ארוכה מזכירה לי מאוד את הלביאות בטבע – בכל מחיר, בכל מצב, בכל תנאי!

היום אני ורונן מגדלים בקיבוץ את ארבעת בנינו הקסומים באושר ואהבה רבה.
תוך 5 שנים הפכנו מזוג חשוך ילדים, מריר, עצוב ובודד להורים גאים ומאושרים. החלום שלנו למשפחה גדולה, עם 4 ילדים, התגשם.

מתוך מקום חשוך גדלתי, החלפתי את הכמיהה להורות לכמיהה לחיים. חזרתי לדיאטה, התחייבתי לעצמי, הלכתי קילומטרים עם מוסיקה רועשת, וראיתי את הילד שלי, שלי. לא ממקום נמוך, אלא ממקום אפשרי. נדרתי נדר שאם אצליח, אף אישה ואף זוג לא יעברו את המסע לבד כמו שאנחנו עברנו, ואני מקיימת את הבטחתי היום.

לאחר שני תארים במנהל עסקים ושיווק ומסחר (באוסטרליה שם גדלתי), הלכתי ללמוד יעוץ אישי וזוגי, גישור והנחיית קבוצות, כדי לקבל כלים שאיתם אוכל ללוות אותך, אתכם ואחרים. בנוסף על מנת לתת מענה רחב יותר של כלים רגשיים אני גם מטפלת בתטא הילינג.  היה לי ברור שמהיום לא עוברים טיפולי פוריות לבד.
היום אני מבינה כמה הגוף כאב, אבל הלב כאב הרבה יותר. היום אני מבינה כמה השפעה הייתה לנפש על הצלחת הטיפול ולכן, היום אני מלווה אותך להריון!

אני שולחת נשיקות חמות והמון הצלחה

באהבה גדולה, איריס נאור :-)))))

החזון שלי הוא המשפחה שלכם,  לכל אחד יש זכות לחלום… ולהצליח!!

נ.ב, כחלק מאין ספור המאמצים להקל על דרכם של מטופלי פוריות בארץ, אורלי וגיא מערוץ 10 הציעו לי פינה קבועה ואני כמובן הצטרפתי בשמחה בשבילך ובשביל זוגות אחרים. לצפיה בתוכניות לחצי כאן.